רפלקציה:

בתחילת השנה הגעתי למגמה עם המון תשוקה לצלם ואהבה לנושא הצילום. כאשר למדתי על מבנה המצלמה , איך מפעילים ומשתמשים , התחברתי עוד יותר לנושא והתשוקה שלי לצלם רק הלכה והתעצמה. במהלך הפרויקט בהתחלה בחרתי לצלם על נושא האונס.
מכיוון שהכרתי מהרשתות החברתיות את יובל(הדמות בראשונה בפרויקט-רקדנית) .שנאנסה על ידי המורה שלה לריקוד. תיכננתי לצלם אותה רוקדת ותוך זה להעביר את הסיפור שלה. 
ניסיתי בכל דרך אפשרית להגיע אליה ולשאול. אחרי הרבה מאמצים היא ענתה והסכימה. במהלך הפרויקט צץ ליובל משהו שכנראה בגללו לא יכלה להמשיך.
הייתי ממש שבורה וזה היה האתגר הכי גדול שעמדתי בפניו השנה . מה עושים מפה?!
בסופו של דבר הבנתי שמה שאני מתעסקת בו עם יובל הוא דוגמא לנושא אחד . מישהי שמתמודדת עם טראומה שלה באמצעות תחביב. ולכן החלטית לא לשנות לגמרי את הנושא אלע להרחיב אותי.
חיפשתי אנשים ומקרים ובסוף מצאתי עוד שלושה סיפורים מעוררים השראה שיותר מנהנתי לצלם.
לבסוף אני חושבת שהצלחתי ליצור משהו נורא יפה ומיוחד , בעל משמעות ועומק.
אחת המסקנות שלי מהפרויקט הזה היא שגם אם לא הכל מסתדר בדיוק כפי שתיכננו זה לא סוף העולם. צילום הוא עולם כל כך רחב ותמיד יש פתרון ויש מה לעשות.
אני חושבת שאחת המטרות שלי לשנה הבאה ומה שאני חושבת שאני צריכה לשפר . היא רציפות העבודה שלי ותכנון זמנים הכון. אני מאמינה שאם תיכנון הזמן שלי היה יותר טוב . היה לי יותר מקום להתייעצות , לביקורת , לתיקונים ועוד…
לשנה הבאה אדע לתכנן את הזמן שלי נכון.
עם זאת ישנם המון דברים שאקח איתי לשנה הבאה…
את הרצון שלי והתשוקה שלי לצלם, את ההתמדה וההשקעה , את הכיף והשמחה שבאתי איתם לכל סט .
בקיצור הייתה שנה מעניינת , מאתגרת, רצופה חוויות אך גם קשיים. נהנתי לצלם את הפרויקט שלי ואני חושבת שהכי חשוב בו זה המסר אותו אני מעבירה.